ילדכם 3-5 שנים

חג המולד של אפולו הגור


כמהין אפולו הופיע מחוץ לגומחה שלו. שכבה שלמה עבה כיסתה את חצר המשק, ואז מעבר לאזור, את הכפר השקט. מימינו, הנישה הגדולה של הוריו נראתה ריקה. ההכנות לחג המולד היו לכבוש אותם, ערב שתוכנן לאותו ערב.

הדפיס את הסיפורהדפס את הצביעהצפו בסרטון

  • במהירות השיב את ראשו והתכרבל כרית שכבשה את מרבית החלל, חמימה ורכה כמו בטנה של אמו כשהיא עדיין מניקה.
  • אה! הנישה הקטנה שלו! זו הייתה הממלכה שלו, היקום שלו. אפולו היה גור שקט שלא אהב כלום כמו לשים את ראשו על רגליו הקדמיות ולהתבונן בחיים שבחוץ דרך הפתח. לפעמים החתול של אגתה ביקר אותה, או סיימון הקיפוד. הם הציעו לו לשחק חתול, או קפיצת מדרגה, אבל היה צריך לעזוב ...
  • כדי להשאיר אותם יותר זמן, הוא היה מזמין אותם להיכנס, אך הגומחה הייתה קטנה מכדי להכיל חברים. אז הם עזבו שוב ואפולו צפה במפלי שלג חדשים מוחקים את עקבותיהם.
  • אפולו, חסר תחושה מהקור והארוחה הטובה שאכל בצהריים, נתן לעפעפיו ליפול, כשהתריסים סגורים. לפעמים, בחלומותיו, הוא היה החתול שהצליח לגעת באגתה, או הרגיש שכפותיו של סיימון נחות על גבו כדי לקפוץ מעליו. או שהוא הכה את סיימון את הארנב במירוץ.
  • אבל לרוב, בחלומותיו, אפולו חלם שהוא יירדם, חולם שהוא יירדם, וחלם שהוא יירדם ...

1 2 3